כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. בִּשְׁלֹשָׁה מְקוֹמוֹת הַתּוֹרָה עוֹקֶפֶת לְמִקְרָא וּבְמָקוֹם אַחֵר לְמִדְרָשׁ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בַּסֵּפֶר. וַהֲלָכָה אָֽמְרָה בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בֶּעָפָר. וַהֲלָכָה אָֽמְרָה בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא מְגַדֵּל צְמָחִים. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה בַּמַּרְצֵעַ. וַהֲלָכָה אָֽמְרָה אֶפִילוּ בְסוֹל אֲפִילוּ בְקוֹץ אֲפִילוּ בִזְכוּכִית. וּבְמָקוֹם אֶחָד לְמִדְרָשׁ. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ כְּלָל. אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֶת גַּבּוֹת עֵינָיו פְּרָט. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ חָזַר וְכָלָל. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵין אַתָּה דָּן אֶלָּא כְעֵין הַפְּרָט. לוֹמַר לָךְ. מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ שֶׁהוּא מְקוֹם כִּינּוּס שִׂיעֵר וּבְנִרְאֶה. אַף אֵין לִי אֶלָּא מְקוֹם כִּינּוּס שִׂיעֵר וּבְנִרְאֶה. וַהֲלָכָה אָֽמְרָה יְגַלְּחֶנּוּ כִדְלַעַת. בַּמַּרְצֵעַ. מַה מַרְצֵעַ שֶׁהוּא שֶׁלְּמַתֶּכֶת. אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלְּמַתֶּכֶת. רִבִּי אוֹמֵר. זֶה מַקְדֵּחַ גָּדוֹל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. זֶה הַפְּסִילָה. וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת. יָכוֹל אֲפִילוּ מוּטָּל. תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹ אֶל הַמְּזוּזָּה. מַה הַמְּזוּזָּה עוֹמֶדֶת. אַף הַדֶּלֶת יְהֵא עוֹמֵד. גְּנַאי לוֹ גְּנַאי לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גנאי לו וגנאי למשפחתו. ושב אל משפחתו דריש:
והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו. בתגלחת שניה של מצורע כתיבא דבתגלחת ראשונה כתיב וגלח את כל שערו סתם משמע כל שערות גופו וזרועותיו ושוקיו ושער בית השחי בכלל שיהא חלק כדלעת ובתגלחת שניה כתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו וגו' ואת כל שערו יגלח והוי ליה כלל ופרט וכלל:
מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שער. למעוטי זרועותיו ושוקיו שאין בהן קיבוץ שיער הרבה ונראה למעוטי שער בית השחי:
והלכה אמר יגלחנו כדלעת. אף בתגלחת שניה כדתנן בפ' י''ד דנגעי' ביום השביעי מגלח תגלחת השניה כתגלחת הראשונה דקאמר התם מעביר תער על כל בשרו שיהא כל גופו חלק כדלעת:
במרצע מה מרצע שהוא של מתכת. ופליגא אבריית' דלעיל דאפי' בכל דבר:
זה מקדח גדול. כלומר מרצע הגדול דכתיב המרצע המיוחד שבמרצעין:
זה הפסילה. בלשון המשנה המפסלת והוא ברזל שמחליקין בו העץ:
והגישו אל הדלת יכול אפי' מוטל. אפי' הדלת עקורה ומוטל על הארץ:
מה המזוזה עומדת. דבלאו הכי לא מיקריא מזוזה:
התורה אמרה בספר. בגט כריתות והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש אפילו על העלה של זית כדתנן בפרק ב' דגיטין:
התורה אמרה בעפר. בכיסוי הדם והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים מכסין בו כגון הסיד והחרסית והלבנה שכתשה כו' כדחשיב בפרק כיסוי הדם:
כרבי ישמעאל. אבל רבי ישמעאל לא דריש לה מן הכתוב אלא הלכה למשה מסיני הוא דבכל דבר כדתני רבי ישמעאל:
בשלשה מקומות הלכה עוקפת למקרא. מקפחת ועוקרת המקרא מפורש:
ובמקום אחד למדרש. להדרש דדרשינן בכלל ופרט אבל לא מפורש בהדיא בקרא:
דָּרַשׁ רִבִּי יְהוּדָה בֵּירִבִּי בּוּן. הַמִּילָת הַזֶּה נִרְצַע. שֶׁלֹּא יְהֵא כֹהֵן וְיִפָּסֵל. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מִן חַסְחוּס הָיָה נִרְצַע. מִיכָּן הָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֵין הַכֹּהֶן נִרְצַע. שֶׁמָּא יֵיעָשֶׂה בַּעַל מוּם וְיִיפָּסֵל מִן הָעֲבוֹדָה. וְיֵירָצֵע חַסְחוּס פָּחוֹת מִן הַכַּרְשִׁינָה. שֶׁמָּא יָבוֹא לִידֵי 11b כַּרְשִׁינָה. וְיָבוֹא לִידֵי כַּרְשִׁינָה. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְשָׁב לַאֲחוּזָּתוֹ. בְּעֵיינוֹ. כְּלוּם הָיָה נִרְצַע אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. בַּמַּרְצֵעַ. אֵין לִי אֶלָּא בַּמַּרְצֵעַ. מְנַיִין אֶפִילוּ בְסוֹל אֲפִילוּ בְקוֹץ אֲפִילוּ בִזְכוּכִית. תַּלְמוּד לוֹמַר וְרָצַע. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה.
Pnei Moshe (non traduit)
המילת הזה. אליה רכה שלהאוזן היא דנרצע ולא בתנוך שלא יהא כהן ויפסל שאם העבד כהן אם ירצע בסחוס יעשה בעל מום ויפסל:
וירצע. לעבד כהן הסחוס פחות ממלא כרשינה דלא הוי מום כדתנן בריש פרק ו' דבכורות גבי מומין השוין באדם ובבהמה נפגמה אזנו מן הסחוס או שנקבה מלא כרשינה שיהא בחלל הנקב מלא גרגיר של כרשינה דאז הוי מום ומשני גזירה שמא לא יהא נזהר ברציעתו ויבא לידי כרשינה:
ויבא לידי כרשינה. כלומר ומה בכך אם יהיה בעל מום ויפסול:
כלום היה נרצע. השתא מסיק למילתיה דכד שמע רבי בא בר ממל להא דפליגי בכהן אם נרצע או לא חזר בו דודאי אפי' עבד כהן נמי רבו מוסר לו שפחה כנענית דאי לאו הכי למה לי טעמא מפני שנעשה בעל מום תיפוק ליה דכלום היה נרצע העבד אלא אם כן היו לו אשה ובנים דבעינן שיאמר אהבתי את אדוני ואת אשתי ואת בני וליכא אלא ע''כ דכהן נמי מותר:
מניין אפי' בסול. חתיכת עץ חדודה:
תלמוד לומר ורצע. מכל מקום:
עד כדון. לדברי רבי עקיבה דדריש לה מקרא:
התורה אמרה ושב לאחוזתו. משמע בעיינו שיהא בעין כמו שהיה ולא שייעשה בעל מום:
תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. וְלָמָּה אֶל הַדֶּלֶת. שֶׁעַל יַד דֶּלֶת יָֽצְאוּ מֵעַבְדּוּת לַחֵירוּת. שָׁאֲלוּ הַתַּלְמִידִים אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. מָה רָאָה הָעֶבֶד הַזֶּה לִירָצַע בְּאָזְנוֹ יוֹתֵר מִכָּל אֵיבָרָיו. אָמַר לָהֶן. אוֹזֶן שֶׁשָּֽׁמְעָה מֵהַר סִינַי לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי וּפִירְקָה מֵעָלֶיהָ עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְקִיבְּלָה עָלֶיהָ עוֹל בָּשָׂר וְדָם. אוֹזֶן שֶׁשָּֽׁמְעָה לִפְנֵי הַר סִינַי כִּי לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים. וְהָלַךְ זֶה וְקָנָה אָדוֹן אַחֵר. לְפִיכָךְ תָּבוֹא הָאוֹזֶן וְתֵירָצַע. לְפִי שֶׁלֹּא שָׁמַר מַה שֶׁשָּֽׁמְעָה אָזְנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
שע''י דלת יצאו מעבדות לחירות. דכתיב ביציאת מצרים והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות וע''י נס זה מיהרה יציאתם וחירותם שאז מיהר פרעה לשלחם וכל עצמו שהוא נרצע על שקנה אדון לעצמו כדלקמן:
ופירקה מעליה עול מ''ש. דכשהוא משועבד אינו יכול לעסוק במלאכת שמים כל כך:
אָזְנוֹ. מָה אָזְנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן יְמָנִית אַף כָּאן יְמָנִית. וְאִם אָמוֹר יֹאמַר הָעֶבֶד. שְׁתֵּי אֲמִירוֹת. אַחַת בְּסוֹף שֶׁשׁ וְאַחַת בִּתְחִילַּת שֶׁבַע. אַחַת בְּסוֹף שֶׁשׁ. עַד שֶׁהוּא בָּעֲבוֹדָתוֹ. וְאַחַת בִּתְחִילַּת שֶׁבַע. לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי. אָהַבְתִּי אֶת אֲדוֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָיי. מְלַמֵּד שֶׁאֵינוֹ נִרְצַע עַד שֶׁיְּהֵא לוֹ אִשָּׁה וּבָנִים וּלְרַבּוֹ אִשָּׁה וּבָנִים. עַד שֶׁיְּהֵא אוֹהֵב אֶת רַבּוֹ וְרַבּוֹ אוֹהֲבוֹ. עַד שֶׁיִּתְבָּֽרְכוּ הַנְּכָסִים עַל יָדוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
אזנו מה אזנו שנאמ' להלן. במצורע על תנוך אזן המטהר הימנית:
אחת בסוף שש. דכתיב העבד עד שיהא בעבודתו:
ואחת בתחילת שבע. לאחר שנשלמו כל השש דכתיב לא אצא חפשי בשעה שהוא יוצא חפשי שהוא בתחלת ז' דשש שלימות הוא עובד:
ולרבו אשה ובנים. דכתיב כי אהבך ואת ביתך:
וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בַּיּוֹבֵל. דִּכְתִיב וְיָצָא בַּיּוֹבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. וּבְמִיתַת הָאָדוֹן. דִּכְתִיב וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם. כָּל יְמֵי עוֹלָמוֹ שֶׁלָּאָדוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
וקונה את עצמו ביובל. אמתני' קאי:
כל ימי עולמו של אדון. דלך כתיב משמע כל ימי עולם שלך ולא לבן ולא לבת:
וּדְלֹא כְרִבִּי לִעֶזֶר. דְּרִבִּי לִעֶזֶר אָמַר. הִילֵּךְ קָנָה. דְּתַנֵּי. הִילֵּךְ בְּשָׂדֶה לְאוֹרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ קָנָה עַד מָקוֹם שֶׁהִילֵּךְ. דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. לֹא קָנָה עַד שָׁעָה שֶׁיַּחֲזִיק. הַכֹּל מוֹדִין בְּמוֹכֵר שְׁבִיל לַחֲבֵירוֹ כֵּיוָן שֶׁהִילֵּךְ בּוֹ קְנָייוֹ. מַה טַעֲמָא. קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאוֹרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ודלא כרבי אלעזר. אדלעיל קאי הא דאמרו קרקע נקנית בחזקה דלא כרבי אליעזר דאמר אפי' הילוך בעלמא קונה:
עד שעה שיחזיק. עד שיתקן דבר מה בקרקע או נעל או גדר ופרץ כל שהוא:
הכל מודים במוכר שביל. בשביל של כרמים איירי שאינו עשוי אלא להילוך אבל שאר דרך עשוי קצת לתשמיש אחר:
מה טעמא. דרבי אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ אלמא בהילוך קנה. ורבנן ס''ל דחביבותי' דאברהם קמ''ל כדאמר בבבלי פרק המוכר פירות:
רִבִּי יָסָא בְּשֵׁם רִבִּי מָנָא רִבִּי תַנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין קַרְקַע נִקְנֶה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. מַה טַעֲמָא. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ. וּפְלִיג עַל הַהִיא דְאָמַר רִבִּי חֲנִינָה. כָּל שְׁקָלִים שֶׁכְּתוּבִים בַּתּוֹרָה סְלָעִים וּבַנְּבִיאִים לִיטְרִין וּבַכְּתוּבִים קִינְטֵירִין. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. חוּץ מִשִּׁיקְלֵי עֶפְרוֹן דְּהַוְייָן קִנְטֵירִין. מַה טַעֲמָא. בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנּוּ לִי. וְלֹא דַמְייָא. תַּמָּן כְּתִיב כֶּסֶף וְהָכָא כְּתִיב שְׁקָלִים. הָתִיבוּן. הֲרֵי הָאוֹנֵס הֲרֵי אֵין כָּתוּב בּוֹ אֶלָּא כֶּסֶף וְאַתְּ אָמַר שְׁקָלִים.
Pnei Moshe (non traduit)
שדות בכסף יקנו. ופחות משוה פרוטה לאו כסף הוא:
ופליג. רבי יוחנן על ההיא דרבי חנינא:
ובנביאים ליטרא. מנה שהוא כ''ה סלעים ורבי יוחנן הא קאמר שדות בכסף יקנו דכתיב בנביאים. שוה פרוטה הוא:
קינטרין. מאה סלעים בכל שקל:
בכסף מלא. משמע קינטרין שהוא משקל הגדול:
ולא דמייא. וקאמר הש''ס דלא פליג רבי יוחנן דשאני התם כסף כתיב ואפילו שוה פרוטה מיקרי כסף והכא הא דרבי חנינה כתיב שקלים ולא אמר אלא במקום דשקלים כתיבא אצל כסף:
התיבון. בני הישיבה על זה הרי האונס דלא נאמר בו אלא כסף חמשים כסף ואפילו הכא את אומר שקלים דסלעים הן ושמע מינה אפילו כסף סתם אמר רבי חנינא ורבי יוחנן פליג עליה:
מְנַיִין שֶׁאֲחוּזָּה נִקְנֵית בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד עֵדִים. וְחָתוֹם אֵילּוּ עֵידֵי שְׁטָר. וְהָעֵד עֵדִים אֵילּוּ עֵידֵי חֲזָקָה. אוֹ אֵינָן אֶלָּא עֵידֵי שְׁטָר. כְּבָר כָּתוּב וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
כבר כתיב. וחתום והעד עדים למה לי אלא לעדי חזקה:
או אינן אלא אילו עדי שטר. ואחתום קאי שיחתום בעדי מכירה על השטר:
אלו עידי חזקה. שמעידין על החזקה שמע מניה קרקע נקנית בחזקה:
הלכה: עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף כול'. כְּתִיב וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה. הִקִּישׁ עֲבָדִים לַאֲחוּזָּה. מָה אֲחוּזָּה נִקְנֵית בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. אַף עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה.
Pnei Moshe (non traduit)
גמרא וחתום והעד עדים. כפל לשון הוא:
משנה: עֶבֶד כְּנַעֲנִי נִקְנֶה בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה. וְקוֹנֶה אֶת עַצְמוֹ בְּכֶסֶף עַל יְדֵי אֲחֵרִים וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי 12a עַצְמוֹ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אַף בְּכֶסֶף עַל יְדֵי עַצְמוֹ וּבִשְׁטָר עַל יְדֵי אֲחֵרִים וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא הַכֶּסֶף מִשֶּׁל אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. דהעבד אין לו כלום דאף מציאה וקבלת מתנה הכל לרבו ואם בא לפדות על ידי עצמו צריך להיות הכסף משל אחרים שיתנוהו לו על מנת שאין לרבו רשות בו והלכה כחכמים:
ובשטר על ידי אחרים. דקסברי זכות הוא לעבד שיצא מתחת ידי רבו לחירות וזכין לאדם שלא בפניו:
וחכמים אומרים אף בכסף ע''י עצמו. דקסברי יש קנין לעבד בלא רבו הלכך קונה את עצמו בכסף אפילו על ידי עצמו וכל שכן על ידי אחרים:
ובשטר ע''י עצמו. אבל לא על ידי אחרים. דקסבר חובה הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות שאם עבד כהן הוא פוסלו מלאכול בתרומה ואם עבד ישראל הוא אוסרו בשפחה ואין חבין לאדם אלא בפניו וכסף דעל ידי אחרים שאני שכן קבלת רבו גרמה לו להשתחרר מאליו ואין אחרים הללו חבין לו אלא קבלת הרב ואין הרב נעשה שלוחו אלא לצורך עצמו הוא ומאליו מקנהו:
מתני' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. כדדריש בגמרא דכתיב והתנחלתם וגו' הקיש עבדים לאחוזה וחזקת העבד כגון שהתיר מנעלו לרבו או הנעילו או הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הגביהו או שהגביה הרב את העבד קנה. בכסף ע''י אחרים. שיתנהו לרבו על מנת שיהיה זה בן חורין אבל הוא עצמו לא יקבלו מהם ואפילו שיתנהו ע''מ שאין לרבו רשות בו דקסבר אין קנין לעבד בשום צד בלא רבו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source